ארבע חופות ועוד אחת

הייתי מתחת לחופה ארבע פעמים בחיי.

בפעם הראשונה ככלה צעירה והמומה בת 20, מתרגשת ומבולבת. אינני זוכרת דבר מהטקס ולמען האמת גם לא מהאירוע כולו. ההורים ארגנו הכל, אנחנו התייצבנו ועשינו מה שציפו מאיתנו לעשות.

בפעם השנייה הייתי בת 33, חנוך ואני עמדנו עם הרב מתחת לחופת בית כנסת רקומה במכונה. הילדים הקטנים שלנו עמדו עם הורינו וצפו בטקס מהצד. חוץ מהמשפחה הקרובה היה מנין של חברים לעבודה של חנוך. תקרובת סמלית על השולחן בצד. והרב, אוי הרב... הרב אבידור הכהן זצ"ל. אדם ענק בכל מובן. את הטקס המקסים שהוא ערך לא אשכח אף פעם. אולי גם בגלל שאחד הטקסטים שהוא השתמש בהם היה משיר השירים, שאליו אני מחוברת מילדותי.

בפעם השלישית זה היה כשבתי יחידתי נישאה. עמדנו תחת טלית שהחזיקו ארבעה אנשים קרובים לבתי ואהובה. התרגשתי כל כך שהתייפחתי בקול רם. נראה לי שהפרעתי לרב להשיא את הזוג הצעיר. גם מהטקס הזה אינני זוכרת דבר, בעיקר בגלל שלא שמעתי דבר חוץ מיפחותיי.

בפעם הרביעית ברכתי את אחת משבע הברכות בטקס הנישואין של שאול, בנו של חנוך. זה הטקס שאני זוכרת, גם כי היה רק לפני שנתיים והוא עדיין טרי בזכרוני, אבל יותר מכך כי הזוג הצעיר הקדיש הרבה מחשבה למהלכו ולדברים שיאמרו בו. אני גם זוכרת אותו כי בפעם הזאת מעל לראשינו הייתה חופת משי שתפרתי במיוחד לשאול ובחירת ליבו.

הבטחתי בכותרת עוד חופה, חופה שעוד לא הייתה. בעוד פחות מחצי שנה חנוך ואני חוגגים את חתונת הכסף. כבר מזמן תכננו לעשות לעצמנו חגיגה עם "חידוש נדרים". כבר בחרנו מי יערוך את הטקס, נראה לי שהוא עוד לא יודע את זה, אז לא אפרסם את שמו בינתיים, וגם החלטתי לתפור לנו חופה. רצינו להזמין את הקליינע מענטשעלעך לנגן, אבל כרגע נראה לי שנצטרך לוותר עליהם מפאת ההוצאה הכספית שכבר איננה לפי כיסנו. גם לא ברור אם בכלל אפשר יהיה לערוך אירוע עם כל אהובינו וחברינו. אבל כך או אחרת, אני כבר חולמת לעמוד מתחת לחופה שלי ככלה לא צעירה במיוחד, אבל עדיין מאד נרגשת.

מה אתם זוכרים מטקס הנישואין שלכם? מהטקס של ילדיכם? האם הוא עבר עליכם כהרף עין מרוב התרגשות?

אשמח מאד אם תשתפו איתי טקסים משמעותיים שחוויתם או הייתם עדים להם.